<h1>אגודה מס' ביצה סימן ל"ז</h1>
<h2>דף כב:</h2>
מניחין את המוגמר ביו"ט, ודווקא להריח בו אבל לגמר אסור, על גבי גחלת מותר מידי דהוה אבישרא אגומרי שתחילתו מכבה וסופו מבעיר. בירושלמי בעי קמיה דרבי יוחנן נר של אבטלה מהו, פירוש שלא לצורך אכילה, אמר ליה לא תיסור ולא תישרי. מכאן צריך עיון על נרות שבבית הכנסת, מיהו נוהגין להתיר. מהו לגבן ביו"ט, אמר ליה אסור. מאי שנא מלישה, התם לא אפשר מאתמול הכא אפשר מאתמול. והא אמרי נהרדעי גבינתא בת יומא מעליא, אימא אף בת יומא מעליא.
<h2>דף כג.</h2>
אין מקרדין ואין מקרצפין, פסק ר"י לדידן אסור דפסיק רישיה הוא דאי אפשר שלא יסור שער.
<h2>דף כג:</h2>
הריחים של פלפלין טמאה משום שלושה כלים, משום כלי קיבול, אמצעית כמין כברה, עליונה ראויה לכתוש. מכאן משמע דצריכין טבילה.
